ראגטיים נחשב לסגנון המוזיקה הראשון שהיה כולו אמריקאי. הסגנון התפתח על ידי אפרו-אמריקאים בסוף המאה ה 19 והיה פופולרי במשך כשלושה עשורים, בערך משנת 1893 ועד 1917. מוזיקת ראגטיים קדמה לג’אז ומנוגנת בעיקר על פסנתר.
סגנון הראגטיים מתאפיין בקו מלודי קצוב סינקופי וליווי מודגש. המבנה המוזיקלי מבוסס ודומה לסגנון מארץ’ ומה שמבדיל אותו מסגנונות אחרים זה השימוש בסינקופוט. המקצב הוא מלא חיים וקופצני ולכן אידיאלי לריקודים.
מאמינים שהשם מגיע מהמונח “ragged time” המתייחס למלודיות המבוססות על מקצב שבור.
מוזיקת הראגטיים התפתחה בקהילות אפרו-אמריקאיות בחלקים הדרומיים של מרכז ארצות הברית ובעיקר במדינת מיזורי. להקות היו משלבות את מבנה המארץ’ עם שירים שחורים וריקודים כמו Cakewalk. מוזיקת הראגטיים הקדימה את הצמיחה שהגיעה עם הקלטות סאונד אבל היתה מאד נפוצה במכירות תווים לנגינה. במובן הזה, ראגטיים שונה מאד מג’אז שנהיה פופולרי בעיקר על ידי הקלטות והופעות חיות.
מלחיני ראגטיים מובילים
-
סקוט ג'ופלין [Scott Joplin] - כנראה מלחין הראגטיים המוכר ביותר. ג'ופלין הלחין שתי יצירות מאד פופולריות, "The Entertainer" ו "Maple Leaf Rag".
-
ג'לי רול מורטון [Jelly Roll Morton] - פסנתרן הופעות מעולה בעל אישיות גלויה. מורטון הקליט המון שירים והמוזיקה שלו נחשבת כגשר בין ראגטיים וג'אז. היצירות הכי מפורסמות שלו הן "King Porter Stomp" ו "Black Bottom Stomp".
-
יובי בלייק [Eubie Blake] - התחיל את דרכו כנגן ראגטיים בהופעות ודביל ובין השאר הלחין את המחזמר "Shuffle Along" שהיה הלהיט ברואדווי הראשון שנכתב על ידי אפרו-אמריקאי.
-
ג'יימס ג'ונסון [James P Johnson] - אחד ממתחילי סגנון פסנתר הסטרייד, ג'ונסון שילב אלמנטים של ראגטיים עם בלוז ואילטור, מה שהוביל את הדרך לתחילת הג'אז.
-
ג'וסף לאמב [Joseph Lamb] - בהשראת הגיבור שלו, סקוט ג'ופלין, לאמב פירסם הרבה מיצירות הראגטיים שלו בין השנים 1908 ו 1920. לאמב נכלל בין שלושת המלחינים הגדולים של הראגטיים יחד עם סקוט ג'ופלין וג'יימס סקוט.
-
ג'יימס סקוט [James Scott] - אחד משלושת המלחינים הגדולים של הראגטיים. בין יצירותיו המוכרות "Climax Rag", "Frog Legs Rag", ו "Grace & Beauty".