אימוני נגינה

חיזוק האצבעות לנגינה טובה יותר

אימון נגינה לחיזוק האצבעות

יש לי תלמיד שאני עובד איתו כבר תקופה על חיזוק אצבעותיו. חשבתי שתרגילי האנון יוכלו לעזור, אבל אני רואה שהוא מאוד מתוח – כתפיים, מרפקים, מפרקי כף היד, והכל! וזה דבר שממש מתערב בהתקדמות שלו. האם יש לכם איזו המלצה מה לעשות?

זה כזה אתגר גדול ללמד תלמידים לנגן עם אצבעות חזקות אבל להישאר רפויים ונטולי-מתח! כמובן, בגיל צעיר הם לא יכולים להבין את כל הפרטים המרכיבים את הטכניקה הנכונה, אבל אם אנחנו המורים עומדים על המשמר בנושא הזה, אנחנו נוכל להכין אותם להצלחה ארוכת-טווח בכך שנחדיר להם את הטכניקה הנכונה ואת ההבנה של עקרונותיה. וזה לעניות דעתי המפתח הראשון – הם חייבים להבין את העקרונות מאחורי מה שאנחנו אומרים להם לעשות בכדי שיוכלו לתקן את עצמם בעת הצורך. אז הנה שלושה עקרונות שאני מנסה לשלב לתוך הלימוד שלי (ברור שמדובר כאן בפישוט של העקרונות, אבל הם יעילים בכל מקרה!):

כוח המשיכה

משקל נופל לנקודה הנמוכה ביותר. זה העקרון שקובע את גובה הכסא, את התנוחה של הזרועות, מפרקי כף היד והאצבעות, ואת שחרור משקל הזרוע. לרוב יש לי תלמיד שמפיל את זרועו לתוך היד שלי, ואז אני מחזיק אותו עד שהם מתחילים לשחרר לגמרי את המשקל שלהם ולגרום לזה להרגיש ״מת״. אז אני שואל אותם איפה הם רוצים שיהיה היעד הסופי של המשקל כאשר הם מנגנים בפסנתר. על קלידי הפסנתר, כמובן! לכן, מכיוון שהאצבעות הן החלק בגוף שמגיע במגע ישיר עם הקלידים, זה צריך להיות מרכז כוח הכבידה לכל הזרוע. וזו הסיבה שלתלמידים אסור לנגן עם מפרקי כף היד נחים על קצה הפסנתר, או עם הכסא נמוך מדי, או כאשר המרפקים שלהם צונחים, וכדומה.

חוזק

לרוב בשיעור הראשון עם תלמידים חדשים אני שואל אותם אם הם יודעים מהו סוג המבנה החזק ביותר. לאחר כמה דקות של מחשבה וניחושים, אני שולף את התמונה של קשת השער למערב בסנט לואיס. אנחנו דנים בקצרה בדרך שבה הקשת נבנתה ומה עושה אותה כל כך חזקה. אז אני מדגים צורה טובה להחזיק את האצבע על הקלידים בכדי להעביר את היישום לנגינה על פסנתר. תלמידים מתחילים לרוב נתקלים בקושי להחזיק את האצבע בצורה זו אפילו אם הם מבינים את זה, אז אנחנו עושים Finger O’s כדי לבנות את השרירים הללו! (אנחנו בעצם לוחצים כל אצבע אל מול האגודל בכדי ליצור צורת ״O״. בשביל הכיף, אני בדרך כלל מנסה בזריזות להפריד את האצבעות שלהם כדי לבחון כמה הן באמת חזקות. :-))

הובלה

בסופו של דבר, כל הגוף עובד ביחד כדי להוביל את האנרגיה ליצור צליל – בתקווה שיהיה צליל מוסיקלי יפהפה! אתם רוצים שהזרימה של האנרגיה הזו תהיה גמישה ולא תוגבל בשום דרך שהיא. זה קובע היכן התלמידים יושבים על הכיסא, איך הם משתמשים בכתפיים שלהם, איך מערכת היחסים בין האצבעות ומפרק כף היד, ועוד הרבה דברים. עבור מיקום הכיסא, אנחנו עובדים על איך לסובב את הירך על צירה במקום להישען כך שהגוף נשאר מיושר בזמן שהתלמיד נע גבוה יותר ונמוך יותר. בשביל הכתפיים, אנחנו שואפים לשאירן רגועות ולהצניח את המשקל למטה, במקום להרים אותו למעלה וליצור מתח. בשביל המערכת יחסים בין המפרק לאצבע, אחנו מאמנים את האצבעות להרחיב ולכווץ כדי לאפשר תנועות לרוחב במקום פיתולים. וכהנה וכהנה.

לדעתי זה חסר טעם לנדנד לגבי החיצוניות (מפרקים נפולים, כתפיים מורמות, פרקי אצבעות מכווצים, אגודלים שטוחים, וכו׳) מבלי להסביר את ההיגיון מאחורי זה לתלמידים. כאשר הם מבינים את עקרונות היסוד ומתחילים לחוות את האפקט של יישומם בשעת הנגינה, הם מוצאים את המוטיבציה לשלב את העקרונות הללו לתוך האימון שלהם. כל המשחקים והתרגילים הטכניים שבעולם (לדוגמא תרגילי האנון) או רפרטואר ספציפי לא יוכלו לחזק את האצבעות ולהפחית את המתח אם המורה והתלמיד לא עובדים במכוון להשגת המטרות הללו. לעומת זאת, כאשר המורה והתלמיד מציבים מטרות ברורות לפניהם, כל תרגיל או יצירה מהרפרטואר יכולים לשרת אותם בהשגת היעד הנחשק.

במילים אחרות, לנגן את תרגילי האנון לא מבטיח אצבעות חזקות יותר, אבל אתם יכולים להשתמש בתרגילים הללו של האנון כאמצעי לחזק את האצבעות שלכם אם תיגשו אליהם עם ההבנה והיישום הנכונים של עקרונות הנגינה על פסנתר. אלו הן המחשבות שלי בכל מקרה, אך אני אשמח לשמוע מחשבות ותובנות של אחרים על הנושא הזה! הרגישו חופשי להוסיף את ההערות שלכם למטה.

No Comments Found

Leave a Reply